משהו יוצא דופן קורה כרגע בגרמניה. בעוד שהגעתו של האומיקרון הרעידה את רוב ממשלות אירופה במידה כמעט חסרת תקדים, גרמניה נמצאת במצב שונה, היות ואין לה עדיין ממשלה מלאה – כלומר, עד לשבוע הבא לפחות. עם זאת, ישנה תחושה באויר שהמדינה עומדת לפני תפנית דרמטית שלילית, עם הגבלות נסיעה חדשות, ואף סגר נוסף באופק. חגיגות הסילבסטר עשויות להתברר כפחות עליזות ממה שהציבור, אשר כבר התעייף מ"גזירות" הקורונה, קיווה לו. אבל בתקופה שלפני הגעתו הלא רצויה של האומיקרון, הפוקוס בגרמניה התרכז בקואליציה הנכנסת ובתכניות שלה עבור הממשלה החדשה. המניפסט הקואליציוני מכיל הרבה תכנונים והבטחות שיכולות לגרום למשקיעים לחשוב מחדש על השקעות בתוך גרמניה.
ובאופן מפתיע עבור שלטון חדש, המסמך אינו נוטף את הספינים הרגילים המבטיחים עתיד ורוד, שגשוג והגינות לכולם. במקום זאת הוא מתמקד דווקא בהיבטים השלילייים של מה שידוע כ"סיפור ההצלחה הכלכלית" של גרמניה- בליקויים של התשתיות הקיימות, בנחשלות של הפס הרחב, בדיגיטליזציה האיטית מדי, ובחוסר הנכונות להשקיע יותר באנרגיות המתחדשות- על מנת להאיץ באזרחים "להתעורר" ולהתכונן לשינוי גדול ובלתי-נמנע בהיבטים הרבים של חייהם.
האלטרנטיבה, הם מבהירים, היא שגרמניה תחמיץ את ההזדמנות ותיוותר בהדרגה מאחור, הרבה מאחורי המדינות המתקדמות, הזריזות וההרפתקניות יותר. למרבה הפלא, בין המדינות האלה ניתן לראות כיום גם את צרפת ואיטליה, אשר מפגינות לאחרונה מרץ יזמי מפתיע, וצפויות לרשום שיעורי צמיחה של 6% השנה. לגרמניה לעומתן, יהיה מזל אם היא תגיע השנה לשיעור צמיחה של 3%.
ובכל זאת, המניפסט מתאר מגמה חדשה ומסחררת. הקואליציה שמה סמן ברור לכך שהרבה יצטרך להשתנות כאן, אם גרמניה רוצה שהדברים יישארו כמו שהם (מה שהיא תמיד אכן רוצה). היא צריכה להרחיק את עצמה במהירות מהמשטר הישן של אנגלה מרקל על מנת להראות שהיא באה "לעשות עסקים". הקואליציה החדשה משדרת שגרמניה לא תיעצר ע"י השיטה הישנה של "אפס שחור" (תקציב מאוזן ללא כל הלוואות ממשלתיות חדשות), אשר שלטה בתקופתה של מרקל ושר האוצר הותיק שלה וולפגנג שובל. שר האוצר החדש, כריסטיאן לינדנר, אשר מייצג את מפלגת FDP הליברלית, מעורר תקוות לעידן חדש, אשר יבטיח כסף זמין למשימות המודרניזציה הגדולות שעל הפרק.
בהתחשב בעלויות של ההלוואות והמימון שהצטברו בתקופת המגיפה, אין זה מפתיע שהקואליציה בחרה כעת "ללכת על הכל" עם מפת הדרכים שלה להמשך הדרך, והיא סומכת על מומנטום כדי להבטיח שדרכה השאפתנית תהיה סלולה במימון חדש, שיושם באמצעות צורות חדשות של אלכימיה פיננסית. המסר הברור הוא- כישלון זה לא אופציה.
ישנו מגוון רחב של אסטרטגיות סוציאליות מתקדמות בתוכנית של הקואליציה, והן מבשרות טובות למגזרים שונים, כגון מהגרים ומבקשי מקלט, להט"בים, צרכני קנאביס, מצביעים בני 16 ומיעוטים אחרים. סוף סוף גרמניה נראית כאילו היא משלימה עם היותה מדינת הגירה, לצד שכנותיה הגדולות באירופה. "ריכוך" התהליך של קבלת אזרחות גרמנית עבור המהגרים היא הכרה ברורה בכך, ותועיל מאוד בתווך הרחוק למדינה המזדקנת.
השינויים בכלכלה העתידית משקפים גם את הקושי של משקיעי הנדל"ן לזהות את הדרישות המשתנות לשטחי מגורים ומסחר. ככל שהתשואות ממשיכות לצלול במגזרים המסורתיים והבטוחים כמו לוגיסטיקה וקמעונות, המשקיעים יצטרכו להקדיש משאבים רבים יותר כדי לזהות הזדמנויות אמיתיות. מיצוי ערך נוסף דורש ידע מקומי מוכח, והבחנה בין הניואנסים הקטנים.
חשוב לציין כי הסוגיות של הממשל החדש מול תרחישי האימה של העלייה הגואה בדמי השכירות ומחירי הבתים היא, בסך הכל, חדשות חיוביות עבור תעשיית הנדל"ן. כן, המחירים של בנינים חדשים ימשיכו לעלות. וכן- כולם יחושו בכך. בעלי הבתים יצטרכו לשאת בעלויות חדשות של תקני האנרגיה המחמירים על מנת לעמוד ביעדי האקלים. גם ההתייקרות הצפויה של חומרי הבנייה לא תתרום למצב. זעזועים כבדים ממתינים הן לאנשי העסקים והן לאנשים פרטיים כאשר החשבונות החדשים הללו יתחילו להגיע בתחילת השנה הבאה.
ונכון, ה-Mietpreisbremse (בלם מחיר השכירות) הוארך עד שנת 2029, והעלאות שכר הדירה המקסימליות המותרות הופחתו מ-15% ל-11% למשך שלוש שנים, מה שיגרום להרבה בעלי בית פרטיים לחרוק שיניים. במקביל הם גם יצטרכו לספוג נטל כבד יותר של היטל מס CO2 הכלול בעלויות החימום של הדיירים שלהם.
יחד עם זאת, הדחף של הקואליציה לעידוד קניית נכסים לשימוש עצמי, על ידי מתן אפשרות למדינות המחוז של גרמניה להכניס קצבה למס העברת קרקעות, מה שיכול להוסיף עוד 6.5% מעלות רכישת הנכס, זה מהלך בכיוון הנכון. האינפלציה בגרמניה הגיעה ל- 5%, כאשר החוסכים מתוסכלים יותר ויותר ככל שהם רואים את כספם מתנדף. ולמרות שנכס אינו מהווה הגנה מובטחת מפני אינפלציה, יש עדויות לכך שהרבה יותר גרמנים מתחילים לשקול השקעה בנכסים. משרד הסטטיסטיקה הפדרלי צופה כעת שהבעלות על בתים תעלה ליותר מ-50% עד 2030. שיעורי הריבית על המשכנתא – אף שהם בעלייה – עדיין נמוכים מבחינה היסטורית; עולות החששות לגבי החזרת האינפלציה, והאמונה בביטחון ובערך של קצבת המדינה נחלשת מזה שנים. העושר הפרטי בגרמניה כבר משתווה לרוב שכנותיה, כולל איטליה ויוון, והאוכלוסייה הגרמנית מתחילה לחשוש מהתרוששות לעת זקנה.
